מעניין מה אנחנו זוכרים, מה נחרט בזיכרון שלנו ומה מתנדף ועובר לו. בסיפורי החיים שאני כותבת ישנם דברים שחוזרים על עצמם ומלמדים על הזיכרונות שלנו. אחד מהם הוא החגים. רובנו זוכרים כיצד נחגגו החגים בקרב המשפחה שלנו כשהיינו ילדים. אין כמעט סיפור חיים, וכתבתי הרבה, שאין בו תיאור של ההכנות לקראת הפסח. ניקיון הבית, הוצאת הכלים המיוחדים מהארונות, ביעור החמץ וכמובן הסדר עצמו. גם את חגי תשרי זוכרים רבים, אם כי במידה מעט מועטת מפסח. הצום של יום כיפור, הביקור בבית הכנסת, המאכלים המיוחדים, המפגשים של המשפחה המורחבת. גם מי שגדל במשפחה חילונית וגם מי שגדל במשפחה דתית – זוכר את הדברים הללו באהבה גדולה.

זיכרונות הילדות שלנו אינם רצופים. אנחנו זוכרים אירועים, חוויות, הרגשות, ריחות, טעמים. לחגים יש מקום של כבוד בזיכרונות הללו, ועכשיו, עם בואם של חגי תשרי, אפשר להתענג על ההווה, על המשפחתיות, וגם להיזכר בעבר ובעיקר לספר עליו…